מיני סדרה חדשה בת שלושה פרקים מאת רם לוי ע"פ ספרו של א.ב. יהושע. שמונה שנים לאחר שעזב את הארץ מגיע יהודה קמינקא בן ה 65 לישראל על מנת להתגרש מאשתו המאושפזת בבית חולים לחולי נפש. בארצות הברית, שם הוא חי עכשיו ומלמד באוניברסיטה, מחכה לו אישה חדשה הנושאת ברחמה את תינוקו, ויהודה רוצה לקבל את הגט במהירות ולשוב אל חייו החדשים. דרך ביקורו הקצר בארץ והמפגש המחודש עם בני משפחתו, אותם לא ראה מאז עזב, אנחנו זוכים במבט בהיר ומזוכך על זוגיות במשבר בשלבים שונים של החיים. שמונה שנים קודם לכן עמדה נעמי קמינקא במטבח הבית המשותף שלה ושל יהודה וצפתה בבעלה חותך ירקות לסלט. מתחת לאירוע היומיומי וחסר הייחוד הזה רחשו השדים ובעבעו הכעסים, הפחדים והתסכולים של זוגיות רבת שנים, ולפתע, ללא אזהרה מוקדמת, פרצו החוצה. נעמי ביקשה מבעלה את הסכין וכשהגיש לה אותו דקרה אותו בחזהו. יהודה לא התאושש מהדקירה הפתאומית. הזעם – על אשתו, אבל גם על משפחתו שעמדה מנגד ולא עשתה דבר כדי למנוע את מה שהוא מכנה "ניסיון הרצח" – עדיין מכונן בו, והמפגש עם בני משפחתו הוא כמו גירוד של גלד פצע שמסרב להתייבש. יהודה משוכנע שנעמי העבירה לבנו ולבתו את זרע הפורענות ושגם בהם, כמו בה, דבק הטירוף. אבל האם הטירוף הוא ייחודי למשפחת קמינקא או שמא הוא תוצר של החיים במסגרת המשפחתית? והאם יכולה המשפחה להכיל את הטירוף של הפרטים המרכיבים אותה?